מעט איים קטנים היו נתונים למאבק ועברו מיד ליד כה הרבה כמו קפריסין. במקום שבו אירופה, אסיה ואפריקה כמעט נוגעות, הוא היה מכרה נחושת, מקום הולדתה של אלה, ממלכת צלבנים ומושבה בריטית — ואת כל הפרקים האלה אפשר לחצות ביום אחד.
בני אדם חיו בקפריסין לפני יותר מ-11,000 שנה. הכפר הנאוליתי חירוקיטיה — בתי אבן עגולים על מדרון, אתר מורשת עולמית של אונסק”ו — בן כ-9,000 שנה. כאן נמצא גם החתול המבוית העתיק ביותר הידוע.
קפריסין עשירה בעפרות נחושת, ובתקופת הברונזה זה הפך אותה למפורסמת. חוקרים רבים סבורים שהמילה “copper” (לטינית cuprum) נגזרת משם האי. יוונים מיקנים התיישבו כאן בערך ב-1200 לפנה”ס. האגדה ממקמת את לידת אפרודיטה בסלע פטרה טו רומיו ליד פאפוס.
אלף שנה היה האי שלל: פיניקים, אשורים, מצרים ופרסים, אחר כך התלמיים ורומא. תחת הרומאים הפכה פאפוס לבירה, ווילותיה קושטו בפסיפסים המפורסמים. לפי המסורת, השליחים פאולוס וברנבס הטיפו כאן במאה הראשונה.
כמעט 800 שנה הייתה קפריסין חלק מביזנטיון הנוצרית, שהותירה את הכנסיות המצוירות של טרודוס. ב-1191 כבש ריצ’רד לב-הארי, שסטה ממסלולו במסע הצלב השלישי, את האי, נישא בלימסול ומכר אותו במהרה.
כמעט 300 שנה שלטה השושלת הצרפתית לוזיניאן בקפריסין כממלכת צלבנים. ב-1489 השתלטה ונציה והקיפה את ניקוסיה ופמגוסטה בחומות. ב-1571 כבשו אותה העות’מאנים ושלטו שלוש מאות שנה.
בריטניה ניהלה את קפריסין מ-1878 וסיפחה אותה ב-1914. ב1960 הפכה קפריסין לרפובליקה עצמאית. ב-1974, לאחר הפיכה והתערבות טורקית, חולק האי — “הקו הירוק” עדיין מפריד בין הדרום לצפון הכבוש, וניקוסיה נותרה הבירה המחולקת האחרונה בעולם. מ-2004 הרפובליקה של קפריסין באיחוד האירופי, ומ-2008 בגוש האירו.