המטבח הקפריסאי הוא מה שקורה כשמסורות יווניות, מזרח-תיכוניות וים-תיכוניות מתבשלות יחד אלפי שנים באי שטוף שמש. הוא נדיב, מעושן, ריחני ובנוי לשיתוף. אוכל טוב כאן הוא פחות מסעדות מפורסמות ויותר לדעת מה להזמין.
הדרך הטובה ביותר לאכול בקפריסין היא מזה: לא מנה ראשונה, אלא מצעד אינסופי של מנות קטנות (לרוב 15–30) שממשיכות להגיע עד שנכנעים. קודם ממרחים וסלטים (חומוס, טחינה, טרמוסלטה, דזדזיקי), אחר כך חלומי צלוי, זיתים ולחם, ולבסוף מנות חמות ובשרים או דגים על האש. הזמינו לכל השולחן ובואו רעבים.
חלומי הוא מתנת האי לעולם: גבינה מלוחה וקפיצית שנצלית בלי להימס. בכל מקום — על האש עם לימון, בפיתה חמה, בסלט כפרי. יש לה מעמד מוגן של האיחוד האירופי (PDO).
הקפריסאים אמני האש האיטית. סובלה היא נתחים גדולים של חזיר או טלה על שיפוד ארוך מעל גחלים. סובלאקי הוא השיפוד הקטן בפיתה; בקשו לצידו שפטליה. קלפטיקו הוא טלה שנאפה שעות בתנור סגור עם עלי דפנה ולימון.
חפשו אפליה (חזיר ביין אדום עם כוסברה), סטיפאדו, קופפיה (עלי גפן ממולאים), לוביה וטאבאס.
השאירו מקום: לוקומדס, לוקומי (מגרוסקיפו), פסטלי, סוצוקוס ו”מתוקי הכפית” גליקו טו קוטליו.
קפריסין מייצרת יין יותר מ-5,000 שנה. טעמו את הלבן קסיניסטרי והאדום מרתפטיקו, ואת קומנדריה — היין הענברי המתוק שנחשב ליין הקרוי העתיק בעולם. המשקה החריף המקומי הוא זיבניה, והבירה היא KEO או Leon קרה. סיימו בכוס קטנה של קפה קפריסאי (בקשו מטריוס, מתוק בינוני).